שו"ת על שיר השירים א:א

[הג"ה וזה ענין מ"ש שיר השירים אשר לשלמה וארז"ל למי שהשלום שלו והענין מ"ש (ד"ה א כב) הנה בן נולד לך וגו' כי שלמה יהי' שמו ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו כי סיבת המחלוקת הוא לסיבת חסרון השלימות שבאדם שאינו יכול למלאות הרצונות של זולתו ולבעבור שהבטיחו הבוי"ת אשר שלמה יהי' שמו שפירסומו יהיה שהוא השלם בשלימות היותר נרצה והאפשרי במין האנושי ויצמח מזה ממילא שיהי' שלום ושקט בימיו ולכן מאחר שהתיר לנו הכתוב לדמות יוצר לצורה ובחר בצורה היותר כלולה ושלימה מכל הצורות שהוא האדם כמראה אדם עליו מלמעלה כשבא עוד לפרט ביותר כבוד גדלו ית' דימהו למי שהוא בעל צורה היותר נבחרת וכלולה במין האדם לדמותו ית' לאדם בזולת אדם ולכן דימה אותו ית' לשלמה המלך עה"ש שהוא היותר שלם מכל אדם שלכן קראהו בשם שלמה ושנסתבך מזה שהשלום יהי' בימיו וכמו זה הבוי"ת שכל השלימות האמיתי שלו וממילא השלום האמיתי שלו:]

(ד) ישוב על לשון הרמב"ם ז"ל שכתב כל שלמה האמור בשיר השירים קודש וכו' והרי הוא כשאר הכנויין ולמאי הלכתא והרי שאר הכנויין מותר למחקן וי"ל משום דאמר הרב למעלה כל שמות האמורים אצל אברהם ואצל מיכה ואצל פלגש בגבעה ואותם שהם קדש אסור למוחקן מפני שהם שם ממש אבל הני אע"ג דאינון קדש דעל קב"ה נאמר הרי הם כשאר הכנויין ומותר למוחקן כיון שאינם שם ממש ולא עדיפי מרחום וחנון ונפקא מינה למשביע את חבירו בשלמה האמור בשיר השירים או במלאכי' האמור בדניאל שהוא קדש דהוי כמשביעו בשאר שמות שהם קדש וכן כתב הר"ן ז"ל: